פותחות קדנציה

לחוקרות הבכירות הממלאות את תפקיד יועצות הנשיא להוגנות מגדרית באוניברסיטאות השונות יש תפקיד חשוב ביותר בקידום סוגיות מגדריות שונות. שנת הלימודים הנוכחית נפתחה עם מינוי של 3 חוקרות לתפקיד החשוב: פרופ' ענת בן דוד ליועצת הנשיא להוגנות מגדרית באוניברסיטה הפתוחה, פרופ' אסתי בן יצחק ליועצת הנשיא להוגנות מגדרית באוניברסיטת אריאל ופרופ' ערין סלאמה קודסי לנציבה למגוון הוגנות והכללה באוניברסיטת חיפה. מה הוביל אותן לקחת על עצמן את התפקיד ומה הן מסמנות לעצמן כיעדים מרכזיים? 

פרופ' ענת בן דוד - יועצת הנשיא להוגנות מגדרית באוניברסיטה הפתוחה

פרופ' ענת בן-דוד, חוקרת תקשורת דיגיטלית, פרופסורית חברה במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה וראשת תחום התקשורת במחלקה, נכנסה לתפקיד יועצת הנשיא להוגנות מגדרית באוניברסיטה עם תחילת שנת הלימודים הנוכחית.

ענת הייתה חלק מוועדת התקשורת של אפיק באקדמיה וגם השתתפה בתוכנית "עושות מנהיגות" של אפיק. "שוויון מגדרי והוגנות הם נושאים שתמיד היו קרובים לליבי ואף עסקתי בהם בחלק מהמחקרים שפרסמתי", היא אומרת, "אלו נושאים שגם תמיד היה חשובים לי ברמה הארגונית-מחלקתית, ולאורך כל הדרך פעלתי לטפח ולקדם נשים – אם זה במסגרות חניכה שונות, רשמיות ולא רשמיות, ואם זה בתפקידים שונים שמילאתי".

לכן, כשפנו אליה לקבל את התפקיד – היא מיד אמרה כן. "כאשר ורדה (פרופ' וסרמן, היועצת היוצאת של האוניברסיטה הפתוחה) פנתה אלי והציעה לי להחליף אותה – לא היססתי. זה תפקיד כל כך חשוב ומשמעותי. אני שמחה שיש לי את ההזדמנות למלא אותו, ולנסות להשפיע בתוך האוניברסיטה עצמה וגם על המערכת האקדמית כולה, באמצעות שיתופי פעולה עם שאר היועצות ואפיק באקדמיה, על הנושא של קידום שוויון מגדרי. זה נושא שתמיד צריך להיות על סדר היום, ואני שמחה להיות חלק מקבוצת נשים ששומרת אותו ככזה".

מה היעדים המרכזיים שסימנת לעצמך בתפקיד אליו נכנסת?

"השנים האחרונות היו משבריות עבור כלל האוכלוסייה, ולא רק באקדמיה - קורונה, משבר משטרי ומלחמה קשה. באקדמיה ההשפעות השליליות של כל אחד מהמשברים האלו היכו קשה יותר בחוקרות, ובעיקר בחוקרות צעירות שהן גם אימהות לילדים צעירים. בתקופות שבהן מערכת החינוך לא פעלה, בין אם זה בגלל סגרי הקורונה ובין אם בגלל המלחמה, נשים היו צריכות להשקיע מאמצים רבים בניווט בין טיפול בילדים, בניית תיק לקראת קידום, קידום המחקר ועוד. אני מניחה שבשנים הקרובות נפגוש את האפקטים של הטלטלות החיצוניות על תהליכי הקידום של חוקרות צעירות. אלה דברים שיהיה חשוב לשים אליהם לב גם שנים קדימה – למשל, כשיבחנו תיק קידום של חוקרת מסוימת ויראו 'חורים' בתקופות מסוימות, חשוב יהיה להציף ולהזכיר שאלו לא היו תקופות רגילות, ושמי שנפגעו מהן בעיקר היו חוקרות".

מה המחסומים העיקריים לדעתך בדרך להשגת שוויון מגדרי באקדמיה?

"שלב הפוסט-דוקטורט הוא מאוד משמעותי, כמו שלב הקליטה של חוקרות צעירות באקדמיה. אלו השלבים שבונים את העתודה של החוקרות שיגיעו בשנים הבאות לדרגות בכירות ולתפקידים בכירים, וחשוב לבחון ולהתמודד עם החסמים שנוצרים בהם.

לי חשוב לבחון את מה שאני מכנה 'הבורג של אפקט המספריים' - בתחילת הקריירה יש יותר נשים מגברים, אבל בדרגות הפרופסורה יש יותר גברים מנשים. מעניין אותי לבדוק את השלב שבו הפער מצטמצם ונפתח מחדש – המעבר בין שלב פרופסור חבר לפרופסור מן המניין. אני חושבת שחשוב להתעמק בנקודה הזו במהלך הקריירה של נשים ולבחון מדוע הפערים נוצרים, ומה הן ההטיות והכשלים הסמויים המערכתיים שפועלים. בעיני, הבחינה הזו צריכה להיעשות באופן שמעצים את החוקרות ולא באופן שמטיל עליהן את האחריות לאי הקידום שלהן. למשל, נשים פעמים רבות נקלטות כחברות סגל בדרגות נמוכות יותר – אז ברור שתהליך הקידום שלהן הוא ארוך יותר – צריך לבדוק מה הסיבות לכך ואילו פתרונות ניתן להציע".

איך את רואה את התפקיד של אפיק בהתמודדות עם האתגרים האלו?

"אפיק הוא ארגון חשוב בגלל היכולת שלו לקדם את הנושא של הוגנות מגדרית באופן חוצה מוסדות. לכל אוניברסיטה יש את האתגרים שלה, את הגוון המיוחד שלה, ואנחנו היועצות עושות את העבודה הפנים-מוסדית באופן מדויק שמתאים לכל ארגון וארגון. היכולת לקדם נושאים ברמה לאומית-רוחבית תלויה בקיומו של גוף כאפיק והיכולת שלו להניע מהלכים אלו, ולכן העבודה שלנו יחד כל כך חשובה".

פרופ' אסתי בן יצחק - יועצת הנשיא להוגנות מגדרית באוניברסיטת אריאל

פרופ' אסתי בן יצחק, ראשת התוכנית לתואר שני במחלקה להפרעות בתקשורת באוניברסיטת אריאל וראשת מרכז ברוקנר לחקר האוטיזם, מונתה בחודשים האחרונים ליועצת הנשיא להוגנות מגדרית באוניברסיטה.

אסתי הקימה את המחלקה להפרעות תקשורת באריאל והיא אחת המומחיות המובילות בארץ בתחום האוטיזם. "את הדוקטורט שלי עשיתי במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, ובמהלכו לימדתי מספר שנים במחלקה לחינוך", היא מספרת, "תמיד חיברתי בין העבודה בקליניקה לעולם המחקרי, ומהר מאוד בתחילת הקריירה האקדמית שלי פניתי לעולם האוטיזם".

כשנפתחה המחלקה להפרעות תקשורת באוניברסיטת אריאל, עברה אסתי לאוניברסיטה והחלה לנהל את המחלקה. "זה פרויקט חיי", היא אומרת.

החיבור שלה לעשייה בתחום קידום השוויון המגדרי לא מגיע מתוך קשיים בהם נתקלה באופן אישי. "אני עובדת בסביבה מאוד נשית. את בית הספר למדעי הבריאות, אליו שייכת המחלקה, מובילה דיקנית. רוב ראשי המחלקות הן נשים, יש פה משמעותית יותר סטודנטיות מסטודנטים. אני נחשפתי ונחשפת לנשים מצליחות. בחוויה שלי, אישה שרוצה, שעובדת קשה ו'מג'נגלת' בין המטרות השונות שהציבה לעצמה – יכולה להצליח. מנגד, אני מכירה את הנתונים והסטטיסטיקות ויודעת שיש פערים משמעותיים בשיעור הנשים שאוחזות בעמדות בכירות בחברה בכלל ובאקדמיה בפרט. אני חושבת שבנקודות שבהן קיים אי שוויון צריך לפעול לתקן – זה אחד מתפקידיה של כל חברה באשר היא".

מה הוביל אותך לקבל על עצמך את התפקיד?

"קיבלתי את דין התנועה", היא צוחקת, "הרקטור פנה אלי שאקבל עלי את התפקיד, ולא יכולתי לסרב לו".

מה היעדים המרכזיים שסימנת לעצמך בתפקיד אליו נכנסת?

"חשוב לי להגיד שאני לא עובדת לבד. יש איתי פורום של חוקרות מהאוניברסיטה שמלווה אותי בתפקיד הזה, ויש בו נציגות מכל הפקולטות. אנחנו צריכות להתכנס בקרוב ולקבוע יעדים לפעילות המשותפת שלנו.

יש כמה כיוונים שנראים לי חשובים, אבל הכול נתון לשינויים בהתאם לעבודה המשותפת שלנו. אחד הנושאים שחשוב לי לקדם הוא תמיכה בנשות משרתי המילואים, הפצועים ושאר נפגעי תקופת המלחמה. אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו במלחמה כבר למעלה משנה. אני חושבת שאנחנו צריכות לחשוב כיצד אנחנו יכולות לתמוך בנשות משרתי המילואים והפצועים בקרב הסטודנטיות והסגל שלנו. יש כאן המון תמיכה במשרתי המילואים עצמם, גברים ונשים, ובשנה שעברה ניתנו מלגות לדוקטורנטיות וחברות סגל שבני זוגם שרתו תקופות ממושכות במילואים, נבדוק מה עוד ניתן לעשות בתחום.

דבר נוסף שחשוב להתייחס אליו הוא הקושי של נשים רבות לעשות את צעד ההמשך מתואר שני ללימודי לדוקטורט. אנחנו צריכות למצוא דרכים לתמוך ולסייע לנשים שמעוניינות במחקר ובקריירה אקדמית לעבור את המחסום. מקום נוסף שבו צריך לפעול הוא הקושי של נשים ביציאה לפוסט-דוקטורט. זה אחד החסמים הגדולים הקיימים בפני נשים שרוצות לפתח קריירה אקדמית, מכיוון שפוסט-דוקטורט בחו"ל הפך לדרישת סף של האוניברסיטאות בקבלה למשרה במסלול החוקרים. לנשים, בהשוואה לגברים, המהלך של מעבר למספר שנים לחו"ל עלול להיות יותר מסובך.

נקודה נוספת היא כיצד לעודד נשים לבחור במקצועות שנחשבים 'גבריים' כמו מקצועות ה-STEM".

מה המחסומים העיקריים לדעתך בדרך להשגת שוויון מגדרי באקדמיה?

"כפי שציינתי, יציאה לפוסט-דוקטורט היא מכשול משמעותי. בנוסף, למרות ההתקדמות האדירה –נשים רבות עדיין נושאות בנטל העיקרי בבית, ובאופן טבעי פנויות פחות לקריירה תובענית. למשל, אישה שיצאה לחופשת לידה, הקריירה האקדמית שלה עלולה להתעכב גם מעבר לתקופה של 'חופשת הלידה' נושא זה דורש התאמה של מסלול ההתקדמות לנשים בכלל ושל אימהות בפרט.

בחוויה שלי, לא נתקלתי באופן אישי בחסמים חיצוניים בדרכי האקדמית, גם לא כששימשתי בתפקידי ניהול וכחברה בוועדת המינויים של האוניברסיטה. אני לא זוכרת מקרה אחד שהיותה של מועמדת אישה 'עבד' לרעתה, אולי להפך. באוניברסיטת אריאל מתוך 11 דיקנים.ות וראשי.ות בית ספר חמש הן נשים ומתוכן אחת משמשת גם כסגנית הרקטור. יחד עם זאת, אני מודעת לכך שלנשים בהשוואה לגברים קשה יותר להגיע למקומות מסוימים, ומצב זה מצריך שינוי והתאמה של המסלול האקדמי לנשים".

איך את רואה את התפקיד של אפיק בהתמודדות עם האתגרים האלו?

"יש הרבה כוח לעשייה המשותפת, – וכאן החשיבות הרבה שיש לאפיק באקדמיה, כגוף שיכול להוביל מהלכים רוחביים, ולקדם אמירה כלל אוניברסיטאית".

פרופ' ערין סלאמה קודסי  -הנציבה למגוון הוגנות והכללה באוניברסיטת חיפה

פרופ' ערין סלאמה קודסי, מהחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה, מונתה בשנה"ל תשפ"ד כראש מערך גיוון והכללה באוניברסיטת חיפה, ובתחילת שנת הלימודים הנוכחית הפכה לנציבה למגוון הוגנות והכללה באוניברסיטת חיפה.

ערין היא חוקרת של ההגות המוסלמית, נשים באסלאם, והמיסטיקה בימי הביניים. את הדוקטורט שלה היא עשתה באוניברסיטת חיפה, ואחרי שנתיים מסיומו זכתה במלגת "מעוף" של מל"ג-ות"ת - מלגות לדוקטורנטים ודוקטורנטיות מצטיינים מהחברה הערבית שמטרתן לסייע בקליטתם במוסדות אקדמיים שונים כחברי סגל ולהגדיל את הייצוג שלהם במערכת האקדמית כולה (מקבילות למלגת אלון). במהלך השנים בהם היא משמשת כחברת סגל באוניברסיטת חיפה שימשה ערין כראשת החוג לשפה וספרות ערבית, ואף הובילה יוזמות שונות שמטרתן קידום נשים.

"יזמתי תוכנית שמטרתה קידום דוקטורנטיות מהחברה הערבית", היא מספרת, "לנשים שרוצות לפתח קריירה אקדמית, קל וחומר נשים ערביות, אין את המידע הרלוונטי, הן לא מכירות את חוקי המשחק. זה משהו שהרגשתי אותו היטב על בשרי ורציתי לפעול לשנות אותו עבור חוקרות צעירות. המידע הוא לא גלוי, ואם לא מסייעים לך – את נאלצת ללמוד מהטעויות של עצמך. לכן יזמתי את התוכנית הזו, ויחד עם פרופ' יהודית דרור היינו נפגשות עם הדוקטורנטיות אחת לחודש ומארחות מרצות מחוץ לאוניברסיטה למפגשים שעסקו בנושאים שונים – איך לקדם פוסט-דוקטורט, איך לקדם פרסומים, איך למצוא את האיזון בין משפחה, הורות ומחקר ועוד".

שנה אחר כך, בעקבות ההצלחה של אותה הסדנה, הרחיבה אותה לכלל הדוקטורנטיות באוניברסיטת חיפה. "באותה תקופה פנה אלי מי שאז היה רקטור האוניברסיטה והיום הוא נשיאה – פרופ' גור אלרואי– והציע לי את תפקיד הנציבה למגוון הוגנות והכללה באוניברסיטת חיפה, ושמחתי להיענות לו בחיוב".

מה היעדים המרכזיים שסימנת לעצמך בתפקיד אליו נכנסת?

"ממיפוי שעשינו באוניברסיטת חיפה, הנתונים מראים כי מצבנו טוב יחסית למוסדות אחרים מבחינת שוויון מגדרי בשורות הסגל האקדמי הבכיר וההנהלה הבכירה. אבל יש עדיין הרבה מה לעשות. המערכת האקדמית כולה עדיין עיוורת לקשיים של נשים, ואנחנו פוגשים את זה בעיקר בכל מה שקשור לקידומים. אני עדיין בשלב של גיבוש אסטרטגיה ויעדים, אבל אני יכולה להגיד שאחד הנושאים שחשוב לי לטפל בהם הוא הנגשת המידע ודרכי ההתמודדות לנשים, בכל מה שקשור למה נדרש מהן בתהליכי הקידום. בנוסף, חשוב לי ליזום מהלכים להטמעת נושא ההטיות המגדריות בתהליכי הקידומים ובתוך האוניברסיטה. עוד דבר שחשוב לי לקדם הוא שוויון מגדרי גם בקרב הסגל המנהלי. מעט מאוד מתייחסים לסגל המנהלי כשמדברים על שוויון מגדרי אבל יש שם הרבה מאוד נשים שחלקן נתקלות בקשיים בקידום, וצריך לשנות את זה".

מה המחסומים העיקריים לדעתך בדרך להשגת שוויון מגדרי באקדמיה?

"אלו מגוון סיבות. יש את המחסומים שנובעים מדרישות המערכת, דרישות שפוגעות ביכולת של נשים להתקדם. למשל, כל עניין הפוסט-דוקטורט בחו"ל שהפך לדרישת סף לקבלה למשרה. לנשים, באופן כללי, פוסט-דוקטורט בחו"ל פחות נגיש. בנוסף, יש את שאר הדרישות המערכתיות שמתעלמות מהעובדה שנשים, עדיין, הן אלו שנושאות ברוב הנטל המשפחתי. לצד זה יש מחסומים פנימיים, של החוקרות עצמן – יש כאלו שחוששות מקידום, חוששות מלקחת על עצמן תפקידי ניהול, קל וחומר כשהן באות מקבוצות מיעוט".

איך את רואה את התפקיד של אפיק בהתמודדות עם האתגרים האלו?

"לאפיק יש יכולת לקחת את מאגר הנשים המרשימות שהוא מאגד ולרתום אותן לעזור לחוקרות בתחילת דרכן. לחברות סגל צעירות לוקח 6 שנים בממוצע להגיע מהדרגה בה נקלטו לדרגה הבאה. אחד התפקידים החשובים של אפיק הוא לסייע ולהנגיש להן את המידע, מידע שיוכל לתמוך בהן בתהליכי הקידום. כאשר תהליך כזה נעשה ברמה הרוחבית יש לו עוצמה אדירה. תפקיד נוסף חשוב של אפיק צריך להיות לדעתי קידום הוגנות מגדרית גם בקרב הסגל המנהלי באוניברסיטאות. בנוסף, אפיק יחד עם פורום יועצות הנשיא להוגנות מגדרית יכולים ליצור מערכת של נהלים שיש בהם לקדם את חברות הסגל במוסדות השונים. כוח הקבוצה והאימפקט שבשיתוף הידע יכולים לדחוף לשינויים מעמיקים, רוחביים ומשמעותיים ביותר".